הרב יעקב משה חַרלַ"פּ

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, רב שכונת שערי חסד בירושלים, ומחבר ספרים תורניים רבים, בהלכה, תלמוד, הגות וקבלה. מתלמידיו המובהקים ביותר של הרב קוק

תולדות חייו

נולד בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה "עץ חיים". למד אצל אביו, שנפטר בה'תרנ"ח. לאחר מכן החל ללמוד אצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא, מקובל שנודע במנהגי תעניות וסיגופים, וגם את תלמידיו חינך בדרך זו. אחר פטירתו הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק" ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש", ו"אמרות טהורות". בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב). תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים.

בשבועות תרס"ד (1904), בהשפעת ידידו הרב צבי פסח פרנק, נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הרב קוק ביפו. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם

בינו לבין הרב:
"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

בעקבותיה הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה. בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, שכתב לו "ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר... כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות...".

בשנת ה'תר"פ כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "אורות", מפני טענות מתנגדיו.

לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב הרב חרל"פ גם אליו ולמד עימו. בשנת 1909, עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים, מונה לרבהּ, ולאחר מכן מונה גם לרבה של שכונת רחביה.

בשנת תרע"ד (1914) יצאו עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת ה'תרפ"ג 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק והרב שלמה אהרונסון.

לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והחל למסור בה שיעור כללי. את עמלו הרב בהכנת השיעור תיאר אחד התלמידים, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".

כשניגשו לבחירת רב ראשי חדש לארץ ישראל תחת הרב קוק, היה מועמד לתפקיד, לצידו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שבסופו של דבר נבחר לתפקיד. בערך בתקופה זו נישא בנישואים שניים לרבנית האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים.

בשנת ה'תש"ה (1945) נישא הרב חרל"פ לדבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

נודע בין היתר בניגונו לשירת הים, שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד "שירת הים" שהתקיים בביתו מדי שנה בליל שביעי של פסח.

על מצבתו נכתב "הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עי הקודש, ומעודו לא טעם אויר של חו"ל".

הרב חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, מירושלים ומחוצה לה. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הגותו ומחשבתו

ארץ ישראל

חשיבותה ובניינה
הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית:
בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה 

את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"

מדינת ישראל

בהתאם לאמור, שמח מאוד על הקמת מדינת ישראל וראה בה שלב מרכזי בגאולה. יחד עם זאת, ראה באופן קשה מאוד את חלוקת הארץ, אך אף על פי כן שמח בהקמת המדינה בשטחים שכן נותרו. וכפי שסיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

איסור מסירת שטחים
הרב חרל"פ התנגד נחרצות לכל אפשרות של ויתור על חלקים מארץ ישראל ומסירתם לידי זרים, ואסר כל שיתוף פעולה עם תוכנית כזו. תחת הכותרת "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל" כתב בחריפות: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה"

עם ישראל

קדושתו המהותית
הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.

החוטאים בדורות האחרונים
הוא הסביר את ריבוי החוטאים בדורות האחרונים ברוחו של הרב קוק, ותלה את מציאותם בכך שהנשמות הן נשמות של דור עקבתא דמשיחא אשר "נשמתם גדולה מאוד", ודווקא משום כך הרשעה מתגברת בהם, בהסבירו כי "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".

ילדיו

הרב יחיאל מיכל חרל"פ, רב ברובע הברונקס, נישא לחיה שרה, בתו של זאב שחור
הרב חיים זבולון חרל"פ, היה רבה של ראשון לציון
הרב יוסף דוד זאב חרל"פ, ראש ישיבת "בית זבול" בירושלים
חיה בריינא, אשת הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, רב בשכונת זיכרון משה והסביבה
קיילה יהודית, אשת הרב שמואל ברוך ורנר, שהיה אב בית דין בתל אביב. בנם הוא הרב דוד ורנר, רבה של חדרה
מרים דבורה, אשת הרב אברהם שדמי (פשדמייסקי), ממלא מקום חותנו בראשות ישיבת "בית זבול"
חוה דינה, אשת הרב ישראל בארי, רבה של נס ציונה
מתלמידיו
הרב יוסף לייב זוסמן – מגדולי המקובלים בדורו
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל
הרב שאול ישראלי - ראש ישיבת מרכז הרב וחבר בית הדין הרבני הגדול
הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
הרב משה צבי נריה - מייסד וראש ישיבות בני עקיבא
הרב שריה דבליצקי - מגדולי המקובלים בדורו
הרב שאר ישוב כהן - רבה של חיפה
הרב ישעיהו משורר - אב"ד פתח תקווה וחבר בית הדין הרבני הגדול
הרב אברהם צוקרמן - ראש ישיבות בני עקיבא
הרב משה לייב שחור - פוסק ומחבר ספרים
הרב אליהו יצחק פריסמן - ממייסדי מכון הארי פישל

ספריו

שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.

מי מרום – סדרת ספרים במחשבה:
באור על שמונה פרקים לרמב"ם
אבות – פירוש על מסכת אבות
לחם אבירים – "פרקים ברוממות ישראל...ופתיחת שערים לשערי הקדש של רזי עליון".
כרך על שלוש רגלים
הגדה של פסח – פירוש על הגדה של פסח
נימוקי המקראות – הערות קצרות על התורה לפי סדר פרשות השבוע ומגילת אסתר.
מעייני הישועה – על עם ישראל וארץ ישראל ומשנתו הדתית-לאומית
אורי וישעי – על ראש השנה ויום כיפור
תהילים ומשלי
על התפילה
שיחות על ז' באדר
רזי לי
שערי דעה
חמישה כרכים של שיחות לפרשת השבוע שנאמרו בסעודה שלישית בשבת
בית זבול – שו"ת וחידושים לתלמוד (ששה חלקים)
ישלח ממרום – קובץ מכתבים לתלמידו הרב משה לייב שחור
מכתבי מרום – קובץ מכתבים לבנו הרב יחיאל מיכל
צבי לצדיק – על רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא (בשיתוף עם הרצי"ה קוק)
טובים מאורות – על אורות של הרב קוק
אמרות טהורות – ליקוט מאמרים ופתגמים

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן