רבי גרשון שאול יום-טוב ליפמן הלוי הלר

רבי גרשון שאול יום-טוב ליפמן הלוי הלר ולרשטיין נולד בשנת 1579 בוואלרשטיין שבבוואריה (גר'). אביו רבי נתן ולרשטיין נפטר לפני שנולד. גדל אצל סבו רבי משה ולרשטיין. בצעירותו למד אצל המהר"ל מפראג ונחשב לבכיר תלמידיו. בנוסף לבקיאותו הרבה בש"ס ובפוסקים, עסק בקבלה, בפילוסופיה ובדקדוק ורכש השכלה נרחבת במתמטיקה, באסטרונומיה ובמדעי הטבע. בגיל 18 נתמנה לדיין בפראג בבית דינו של רבו המהר"ל - תפקיד בו כיהן כ-28 שנים. ב-1624 (חשוון ה'שפ"ה) נתמנה לרב בניקלשבורג, ובר"ח אדר באותה השנה, כאב"ד בווינה.

בשנת ה'שפ"ז חזר לפראג ונתמנה כרב העיר, אך כהונתו במשרה זו לא ארכה. שונאיו הלשינו עליו לפני הקיסר פרדיננד השני והאשימו אותו בזלזול בבית הבסבורג ובפגיעה בנצרות בדברים שכתב בספריו. ב-1629 (ה'שפ"ט) נאסר והואשם בהפרת הוראות האפיפיור לשרוף את התלמוד הבבלי, ובמקום זאת הוציא ספר על התלמוד. בית הדין גזר עליו גזר דין מוות, אולם לאחר תחינות ובקשות חנן אותו הקיסר ושחררו תמורת קנס נכבד והגבלת פעילות. את יום מאסרו, ה' בתמוז, קבע כתענית לצאצאיו. עד היום, רבים מצאצאיו ממשיכים מסורת זו. את כל סיפור מאסרו, איגד התוספות יום טוב במגילה הנקראת "מגילת איבה". הוא קרא לה כך על שם הפסוק ממגילת איכה - "איכה ישבה בדד העיר"

חיבורו המקורי על פסקי הרא"ש למסכת ברכות, הלכות קטנות, מסכת חולין, מסכת בכורות ומסכת נדה נקרא בתחילה מעדני מלך ולחם חמודות. אולם במהדורה הבאה שינה את שם ספרו למעדני יום טוב ודברי חמודות "משום מעשה שהיה". לפי פרשנות אחת המעשה הוא שנטען נגדו שרמוז בשם ספרו רצון לחדש את המלוכה בישראל, דבר שנתפס כמרידה במלכות. אמנם לא כולם מסכימים עם פרשנות זו.

ב-1631 עבר לפולין וישב בלובלין, בריסק, נמירוב ובלודמיר. תבע לחזק את החרם והתקנה שתוקנה יובל שנים לפני כן, שלא לקנות את הרבנות בכסף. שונאיו שוב הלשינו עליו לשלטונות, וגזרו עליו גירוש מלודמיר. גם גזירה זו בוטלה בהשפעתם של יהודי המקום.

ב-1643 (ה'ת"ג) נתמנה לרבה של קרקוב, ולאחר כמה שנים גם לראש ישיבתה. את יום א' באדר שבו הוכתר לרב בקרקוב קבע ליום חג לצאצאיו עד ביאת הגואל.

רבות מתשובותיו בספרי השאלות ותשובות עוסקים בנושא התרת עגונות גזרות ת"ח ות"ט, להן סייע ובהן עסק, במשך תקופה ארוכה.

נפטר ונקבר בעיר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב. על מצבתו שהוקמה בשנת תקצ"ה נכתב תאריך פטירתו כ"ו באלול, המצבה חודשה בחלוף השנים והתאריך הנקוב בה נשמר. אך ככל הנראה מדובר בטעות. התאריך המקובל הוא ו' באלול, כמופיע בפנקסי החברה קדישא.

משפחה

מבניו:

• רבי אברהם. בניו כיהנו במשרות רבניות. בן נינו הוא רבי משולם פייבוש הלר.
• רייזל, נישאה לר' יעקב יוסף כהנא.
• רבקה, נישאה לרב צבי הירש מפראג, אבי משפחת אייכנשטיין, שממנה יצאה שושלת אדמור"י זידיטשוב וקומרנא.

אגדות על התוספות יו"ט

ישנן כמה אגדות המסופרות על התוספות יו"ט. המפורסמת בהם היא יוסל'ה קמצן קדוש על מותו של עשיר, קמצן ושנוא, ששמו ישראל וכינויו בפי כל "יוסל'ה קמצן", בגלל התנהגותו המתבדלת. הוא נקבר בקצה בית הקברות, ועל קברו נרשם הכינוי. למחרת כבר החלו זורמים אל הרב יהודים אשר לפתע הפכו לנזקקים, לאחר בירור הבין כי יוסל'ה תרם להם בסתר. הרב ביקש להיקבר ליד קבר הזה ולאחר מותו כך היה. לכינוי "יוסל'ה קמצן" הוסיפו את המילה "קדוש". המקורות לסיפור מפוקפקים למדי, אל חוסר המקורות התווספה התמיהה כי לצד קברו לא נמצאה מצבה בשם זה.

חיבוריו

• תוספות יום טוב – ספרו העיקרי ופירושו המוכר למשנה, המביא בתמצית את הדיון התלמודי בבבלי ובירושלמי, וכן השלמות ודיון בדברי הפרשן ר' עובדיה מברטנורא. הודפס לצד המשנה, במקביל לפירוש הברטנורא. ברוב המשניות המודפסות, פירוש זה מובא בתמצית ונקרא 'עיקר תוי"ט'.
• מעדני יום טוב – פירוש על פסקי הרא"ש במסכת ברכות, הלכות קטנות, מסכת חולין, מסכת בכורות ומסכת נדה ודברי חמודות - הרחבה ודיון בדבריו.
• פלפולא חריפתא - פירוש על פסקי הרא"ש בסדר נזיקין.
• אוצרות יום טוב – לקט מפירושיו על סדר פרשיות התורה.
• צורת הבית – על בנין בית המקדש השלישי.
• מגילת איבה – על תולדות חייו.
• מלבושי יום טוב – הערות והשגות על חיבוריו של רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים".
• טוב טעם – הערות על פירוש רבנו בחיי על התורה. ביאור דברי הקבלה שברבנו בחיי על פי קבלת הרמ"ק.
• תורת האשם – הערות על ספר תורת חטאת של הרמ"א.
• קונטרס ימי משתה ותענית – תשובות ומאמרים ולקט מנהגים על ימי הצום והמשתה שקבע לצאצאיו.
• ברית מלח - על הלכות מליחה.
• חידושי הלבנה - ביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל.
• מאמר יום טוב - הערות על פירוש אברהם אבן עזרא על התורה.

• צורת בית המקדש - בירור אודות מידותיו וצורתו של בית המקדש.

• זכותו תגן עלינו ועל כלישראל. אמן