רב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק

רב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (ידוע בשם הגרי"ז, או הרב מבריסק או ר' וועלוול); כ' בתשרי תרמ"ז, 19 באוקטובר 1886 - ט' בתשרי תש"ך, 11 באוקטובר 1959) היה רבה של העיר בריסק וראש ישיבה בבריסק ואחר כך בירושלים, מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, אחרי שנת 1954. נחשב מתנגד תקיף לציונות. 
חייו 
בצעירותו 
נולד לרבי חיים מבריסק בעת שהאב כיהן כראש ישיבת וולוז'ין, ולליפשא בת הרב רפאל שפירא שהיה חתן הנצי"ב. נודע כעילוי, בגיל 16 כבר ידע בעל-פה ש"ס עם רש"י. נישא לאלטע הענדיל, בת הרב חיים אוירבך (נכדו של ה"אמרי בינה"). בעת מלחמת העולם הראשונה שהה בוורשה בירת פולין, ונתמנה שם לראש ישיבה לתקופה של כשנה. 
לאחר פטירת אביו (בשנת 1918) מונה לרבה של בריסק. בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בעיר המרפא קריניצה, הרחק מביתו, ומאז למעשה לא חזר לעיר בריסק. 
בתקופת רבנותו בבריסק, שלח אליו הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, תלמידים מובחרים כדי שישמעו את שיעוריו. 
הוא הגיע לווילנה, בחלון הזמן שבו אפשר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב להמוני יהודים ובהם בני ישיבות רבים להימלט משטחי הכיבוש בפולין לווילנה שנכבשה בידי הסובייטים. בווילנה התארגן סביבו מחדש ה"קיבוץ", קבוצת הבחורים ששמעה שיעורים מפיו. בשיעורים בווילנה בתקופה זו השתתפו בין היתר: רבי דוד פוברסקי, רבי אליהו חזן, רבי נח שימנוביץ ורבי הלל כגן. 
הוא הצליח להימלט מאירופה בשנת 1941, עלה לירושלים וייסד בה את ישיבת בריסק החדשה. אשתו ושלושה מילדיו נרצחו בשואה, לאחר שלא הצליחו להימלט מגטו בריסק. 
בשנותיו האחרונות סבל הרב סולובייצ'יק ממחלת ריאות קשה ושהה לשם כך מספר פעמים בשווייץ, עקב האוויר הצח שיש שם. בביקוריו בשווייץ היה לאורחו של וולף רוזנגרטן, נדיב ידוע שתרם מהונו ליהודי ארץ ישראל. 
הרב מבריסק נפטר בט' בתשרי תש"ך (1959) ונקבר בירושלים. הספדו של אחיינו, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, התפרסם בשם "מה דודך מדוד". 
דרכו בלימוד ובפסיקת הלכה 
בדרך לימודו היה הרב סולוביצ'יק תלמיד מובהק של אביו, רבי חיים מבריסק: ניתוח מעמיק של כל הלכה למרכיביה הבסיסיים, והעלאת תובנות חדשות שנגזרות משורשו המדויק של הדין. 
התפרסם בהחמרתו בשמירת המצוות, ובשאלות הלכתיות השנויות במחלוקת הקפיד לצאת ידי כל הדעות. ישיבות בריסק והקהילות שסביבן רואות בו את רבן וממשיכות את דרכו בנקיטת חומרות הלכתיות ובשיטת לימודו. החמרתם באה לידי ביטוי, למשל, בכך שאינם אוכלים אוכל שבושל בכלים שאינו שלהם, ושוחטים ומכשירים את הבשר בעצמם בביתם.  עמדותיו בשאלות ציבוריות 
בירושלים 
רב סולובייצ'יק היה מתנגד מובהק של הציונות ומדינת ישראל. הוא לא הביע את דעתו בפומבי בעניין ההצבעה בבחירות לכנסת. פורסם בשמו שזו אינה מצווה גדולה שהרב אהרן קוטלר צריך להגיע בשבילה במיוחד מארצות הברית, ואינה עבירה גדולה שהרבי מסאטמר צריך לבוא בשבילה מארצות הברית. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו שבועות ספורים לאחר פטירתו, פורסם בעיתונות החרדית כרוז שכתב ובו תמיכה בהצבעה בבחירות. לדברי המפרסמים הוא ביקש לפרסם את הדברים רק סמוך למועד הבחירות. חוגי נטורי קרתא והעדה החרדית, טענו שהכרוז מזויף. 
בשונה מהאנטי ציוניים הקיצוניים כמו הרבי מסאטמר, גילה הערכה לרבנים מסוימים שתמכו בציונות. כך למשל כתב לרב קוק ביטויים כמו "פאר הדור" וכן "ואסיים בברכת כל טוב להדר"ג הרמה שליט"א". תלמידו של הרב קוק, הרב שמעון סטרליץ, אמר שאף על פי שהוא ציוני, הוא (הרב מבריסק) אוהב אותו מאוד כיוון שהוא יודע לענות כהלכה בכל מקום ששואלים אותו, ואם קורה שאינו יודע, אומר בפשטות שאינו יודע. על אחיינו, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון, שהיה ציוני, אמר שהוא התלמיד חכם הגדול ביותר בארצות הברית. על הרב הרצוג אמר שהוא גאון וצדיק, אבל דרך הרבנות הראשית מסוכנת ועלולה להביא לטעויות ומכשלות חמורות, והוא מחויב להתנגד לה. החשיב במיוחד את הרב יעקב משה חרל"פ, ובבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת שיר השירים שלו בערב שבת. הוא ביקר את הרב חרל"פ כשחלה. 
נודע במלחמתו נגד "גיוס הבנות". התנגד לכל הסכם עם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון. אף על פי שמנהיגם של הליטאים, החזון איש, נפגש עם בן-גוריון, הרב מבריסק התנגד לכל דו-שיח עם הציונים. עם זאת שררו יחסי הערכה בינו לבין החזון איש, והרב אסר על קנאי ירושלים לפרסם מודעות נגד החזון איש בעקבות הביקור, ואף התבטא כי ייאלץ לעזוב את ירושלים אם יעשו כך. מאבק נוסף שלו שיזם הוא מחאה על חפירות קברים בטבריה.