רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (רמ"ק; ה'רפ"ב, 1522 - כ"ג בתמוז ה'ש"ל, 1570), מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.
רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ נולד בשנת רפ"ב (1522) לרבי יעקב. מקום לידתו אינו ידוע, אך שם משפחתו מעיד על כך שמוצא משפחתו מהעיר קורדובה בספרד. הוא גדל וגר בצפת, למד תלמוד והלכה אצל רבי יוסף קארו והוסמך לדיינות על ידי רבי יעקב בירב. התחתן עם אחותו של רבי שלמה אלקבץ ובגיל עשרים החל בלימוד קבלה אצל גיסו. לאחר מספר שנים החל לשמש כראש ישיבה בצפת. בין תלמידיו נמנו רבי חיים ויטאל, לימים עורך כתבי האר"י, ורבי אליהו די וידאש, מחבר הספר "ראשית חכמה".
עם הגעתו של האר"י לצפת הפך הרמ"ק לרבו במשך תקופה קצרה עד לפטירתו של הרמ"ק בכ"ג תמוז ה'ש"ל (1570). עם פטירתו, נחשב האר"י ליורשו הרוחני וממשיך דרכו, אם כי שיטתם בקבלה אינה דומה: הרמח"ל יצר הבחנה בין השיטות והסביר כי קבלת הרמ"ק מהווה לימוד "עולם התוהו" וקבלת האר"י ב"עולם התיקון". קבלת הרמ"ק אמנם נדחקה אך לא נדחתה לגמרי וקיימות שיטות המשלבות בין שיטתו לקבלת האר"י. הספר שפע טל, של ר' שבתאי הלוי הורויץ, הוא אחד ממיישמי גישה זאת. הלימוד בספריו של רמ"ק לא פסק גם היום, ויש המחשיבים אותו לימוד מקדים לקבלת האר"י, או מעין הרחבה וביאור.
הספר שאיתו מזוהה הרמ"ק הוא פרדס רימונים, המבאר את שיטתו בקבלה. בספרו זה מביא הרמ"ק גם תמצות משיטות הקבלה של הראשונים, דן בהן ומכריע ביניהן. כמו כן חיבר הרמ"ק פירוש לספר הזוהר ולספר יצירה בשם "אור יקר" וספר מוסר בשם "תומר דבורה" המיוסד על י"ג מידות ההנהגה.