הרב אלחנן בונים וסרמן

תולדות חייו

נולד בעיר בירז' בליטא. בשנת ה'תר"ן (1890) עברה משפחתו לבויסק שבלטביה. למד בישיבת טלז אצל רבי שמעון שקופ ואצל הרב אליעזר גורדון. בחופשות שבהן שהה בביתו למד בחברותא עם רב העיר דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אחר מספר שנים שם פנה ללמוד אצל רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. בשנת ה'תרנ"ט (1899) התחתן עם בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של סלנט באותה העת. בשנים ה'תרס"ג - ה'תרס"ד (1903) ייסד את ישיבת אמצ'יסלב ברוסיה. בשנת תרס"ז (1907) הגיע לראדין, למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והיה לאחד מתלמידיו המובהקים.

בשנת תר"ע (1910) קיבל עליו את משרת ראש הישיבה בבריסק, מקום מושבו של רבו הרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרפ"א (1921) נתמנה לעמוד בראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'.

עם פלישת הגרמנים לפולין ותחילתה של מלחמת העולם השנייה נמלט הרב וסרמן יחד עם הישיבה לווילנה, ליטא, ומשם עברה הישיבה לטרוקי הסמוכה. עם השתלטות הסובייטים על ליטא בקיץ של 1940 עברו ראשי הישיבה ותלמידיה לעיירה סימילישוק. עקב התנכלויות הסובייטים נאלץ הרב וסרמן לברוח עם קבוצת תלמידים לעיר קובנה והישיבה נשארה בפיקוחו של הרב דוד רפפורט. תקוותם הייתה להגר לארץ חופשית, ולרב וסרמן תוכננה עלייה לארץ ישראל או לארצות הברית

ביוני 1941 נכבשה קובנה ביידי גרמניה הנאצית. פרטיזנים ליטאים פרו נאציים החלו מיד לבצע פוגרומים נגד יהודים. בתקופה קשה זו מסר הרב וסרמן שיעורים על קידוש השם והורה לתלמידיו ובניו (נפתלי וצבי-יהודה) את נוסח הברכה שיש לומר בעת מסירת הנפש על קידוש השם.

כאשר נלקח עם רבנים ותלמידים, בי"א בתמוז, ה'תש"א אל הפורט השביעי נשא הרב וסרמן דברים על כובד משקלה של ההתכוונות באותם רגעים, עד כדי כך שמחשבה בלתי ראויה עלולה לפסול את גודל המעשה:
"כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את עם ישראל."

על שמו נקראו שכונת רמת אלחנן בבני ברק וכן ישיבת אור אלחנן בירושלים. בנו הרב אלעזר שמחה וסרמן הקים ישיבה נוספת באותו שם בלוס אנג'לס. בתשל"ט עברה הישיבה לבעלות חסידות חב"ד בתנאי ששמה יישמר, והיא נקראת "ישיבת אור אלחנן - חב"ד".

ספרו קובץ שיעורים נחשב לאחד מספרי הלימוד הקלאסיים בעולם הישיבות הליטאיות. שיחות ומאמרים שכתב בנו הרב אלעזר שמחה צורפו ל"קובץ מאמרים ואגרות" חלק ב'.

עמדותיו

במאמריו שנתפרסמו בכתבי עת ולוקטו אחרי מותו ב"קובץ מאמרים", התבטא רבי אלחנן וסרמן בחריפות נגד החילוניות והציונות, והביע עמדות הדומות לאלה של חוגי העדה החרדית.

הרב וסרמן סבר שהציונות תאסור את קיום המצוות אם תשלוט בארץ ישראל. הוא כתב מכתב גלוי לרבני המזרחי שבו הסביר את הסתייגותו החריפה מתנועה זו. הוא תמך בשיטת ההתבדלות והתכתב בעניין עם ה"חזון איש" רבי אברהם ישעיהו קרליץ ועם רבי יוסף רוזין. הוא אמר שאת דעה זו קיבל מרבו החפץ חיים. הוא התבטא בחריפות נגד הרב קוק, בין היתר בטענה שהוא תומך בקרן היסוד, אולם הוא הוטעה בעניין זה.

היה מחברי מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ונשא את נאום הפתיחה לכנסייה הגדולה השלישית של התנועה בשנת תרצ"ז. הוא עמד אז בראש דעת המיעוט אשר התנגדה לתוכנית ועדת פיל. דעתו נדחתה לאחר שבדיונים הרבים של ימי הכינוס התברר שרוב הרבנים תומכים בהקמת מדינה יהודית, ולו על חלק קטן מארץ ישראל.

על עליית הנאציונל-סוציאליזם כתב:
בימינו בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנאציונליזם [הלאומיות]... בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת – נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, המכה ביהודים בחמת רצח בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו.

— "עקבתא דמשיחא", פרק "הרועים"
.
הרב וסרמן הביע תקווה שקורבן היהודים באירופה יסייע להציל את אחיהם בארצות הברית.

ספריו

קובץ שיעורים, חידושים על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז (שני כרכים), שנכתבו על ידי תלמידי ישיבתו. בכרך ב נוסף חיבורו דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה.
קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, תש"ס (שני כרכים)
קובץ הערות, חידושים על מסכת יבמות. בראש הספר הודפסו שאלות ותשובות משו"ת הרשב"א הנוגעות לענייני המסכת. כ"כ צורף בסופו קונטרס ביאורי אגדות על דרך הפשט.
עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
ילקוט מאמרים ומכתבים, ברוקלין, תשמ"ז.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן