רבי חיים בן רבי שלמה טִירֶר ה'ת"ק, 1740 - כ"ז בכסלו ה'תקע"ח, 6 בדצמבר 1817) היה מגדולי תנועת החסידות ומחבר ספרי חסידות נודעים. הוא נודע בשם ר' חיים מצ'רנוביץ בשל תפקידו כרבה של העיר צ'רנוביץ.
בי חיים טירר, שכונה "חיים מצ'רנוביץ" או "הצ'רנוביצר" (טשערנאוויצער), וידוע גם בשם ספרו באר מים חיים, היה מגדולי תנועת החסידות ותלמידו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. הוא נולד בכפר באזור בוצ'אץ' שבגליציה. אביו שלמה היה חסיד של הצדיק מהורודנקה. שם משפחתו המקורי היה טירור (Thiror), אך התפרסם בשם טירר.
כיהן כאב"ד בערים רבות, בהן: מוהילוב, בוטושן, קישינב וחבל בוקובינה. בבוקובינה פעל בין השאר בסוצ'אבה שבה ייסד את בית הכנסת גמילות חסדים. בשנת תק"מ נתמנה כרבה של קריפץ, ומשנת תקמ"ב כיהן כרבה של צ'רנוביץ. הוא נאבק למען הסכמת השלטונות האוסטריים להשבת היהודים שגורשו מווינה.
בשנת תקס"ה (1805), עם סיפוח חבל בוקובינה על ידי האימפריה האוסטרית ולאחר שנכנס לקונפליקט עם השלטונות האוסטריים, עזב רבי חיים את תפקידו כרבה של צ'רנוביץ, כדי לעלות לארץ ישראל, אך לאחר שעבר את הגבול אל נסיכות מולדובה שימש כרב בבוטושאן ומאוחר יותר בקישינב. לארץ ישראל הגיע רק בתקע"ג (1813) וקבע את מושבו בעיר צפת. הרב חיים טירר נאבק נגד חוקים שפגעו ביהודים ונגד המנהג להתפלל מחוץ לבית הכנסת.
הוא קבור בבית הקברות העתיק של צפת, במערה הנקראת מערת הבאר מים חיים. ועל המצבה נכתב: "פ.נ. (פה נטמן) הרב ר' חיים בהחסיד ר' שלמה מבאטישאן נלב"ע (נלקח לבית עולמו) ביום כ"ז כסלו תקע"ח". על שמו קרויים רחובות "באר מים חיים" (כשם ספרו הידוע יותר) ברחובות ובשכונת רמת אלחנן בבני ברק, וכן "מעלה באר מים חיים" בשכונת בית וגן בירושלים.
בניו שלמה, יעקב יוסף וקלונימוס, ובתו דבורה. ידועים בין 3 ל-4 חתנים שלו, ולכן מניחים החוקרים שהיו לו בנות נוספות. חתניו היו רבי שמואל שמעלקע הורוביץ, רבי אהרן ממלא מקומו בבוטושאן והרב פייבוש אייזנבר מאוזריאן.
בנו רבי יעקב יוסף היה חתנו של רבי יצחק מקאליס בן רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב. נפטר בט"ז באב תרכ"ו.
מצאצאיו הוא רבי יואל בעער האדמו"ר מראצפרט.