רב חסדא

רב חסדא נודע בשקידתו ובתורתו. היה ממעט לישון בלילות. נשא ונתן בהלכה עם גדולי האמוראים שבדורו, בהם רב נחמן, רב ששת ורבה בר רב הונא, ועם תלמידיו נמנו גדולי הדור הבא, ובהם רבי זירא ורבא. מאמריו של רב חסדא רבים, והם מקיפים את כל תחומי היהדות. בשמו נמסרו דברים רבים מאוד בהלכה ובאגדה, דברי מוסר ודרך ארץ. מקובל לומר ששהה תקופה מסוימת בארץ ישראל. רב חסדא, שהיה כהן, נודע גם בעושרו הרב, שאותו רכש בעוסקו בהכנת שיכר, ובמשפחתו הענפה. התחתן בגיל 16 עם בתו של רב חנן בר רבא, חתנו של רב. בנותיו נישאו לתלמידי חכמים מפורסמים, אחד מהם הוא האמורא רבא, שנישא לבתו לאחר שנפטר בעלה הראשון, האמורא רמי בר חמא. בניו נמנו עם חכמי הדורות הבאים. רב חסדא זכה לאריכות ימים וחי 92 שנה.

Contents

 [hide] 

• 1תולדותיו
  • 1.1נישואיו
  • 1.2מצב כלכלי
  • 1.3רבותיו
    • 1.3.1האם עלה רב חסדא לארץ ישראל?
• 2עם רב הונא
  • 2.1מחלוקות הלכתיות
  • 2.2יחסיו של רב חסדא לרבו
  • 2.3יחסיו של רב הונא לתלמידו
  • 2.4יחסיו של רב חסדא לאחר פטירת רב הונא
• 3חבריו
  • 3.1תלמידיו ומוסרי הלכות בשמו
  • 3.2צאצאיו וחתניו
• 4בבית הדין
• 5ראש ישיבת סורא
• 6מתורתו
  • 6.1שיטתו
  • 6.2ממאמריו בהלכה
  • 6.3מדרשותיו במוסר ובאגדה
  • 6.4מהנהגותיו
• 7פטירתו
• 8תורתו
• 9לקריאה נוספת
• 10הערות שוליים

תולדותיו[edit]

על משפחתו של רב חסדא ועל ייחוסו לא מוזכר במקורות דבר, אבל ידוע שהיה כהן[1].

היה בן העיר הבבלית כפרי, השוכנת למרגלות נהר פרת, דרומית לעיר סורא. שם פעל בית דינו של מר עוקבא, ראש הגולה. לימים נעשה רב חסדא למורה ההוראה בכפרי עירו[2].

נישואיו[edit]

התחתן בגיל 16. לימים אמר על כך[3]: "האי דעדיפנא מחבראי - דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך" = זה שעדיף אני מחבריי - מפני שנישאתי בגיל 16, ולוּ נישאתי בגיל 14 - הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך! (-ולא היה יכול לפתות אותי לחטוא). אשתו הייתה בתו של רב חנן בר רבא, נכדתו של רב[4].

מצב כלכלי[edit]

בצעירותו היה רב חסדא עני, ונמנע מאכילת ירקות כדי שלא לגרות את התיאבון. עסק בהכנת שיכר ומזה התעשר. בעשירותו היו לו עבדים ושדות, ואת שדותיו מסר לאריסים[5].

עושרו של רב חסדא היווה דוגמה למצב של תורה ועושר במקום אחד, דבר שלא היה מצוי אצל החכמים. חתנו רבא השווה בין מצבו האישי הטוב של רב חסדא לבין זה של רבה בר נחמני, וכך אמר[6]:

"אמר רבא: חיים, בנים ומזונות, לא בזכות תלויים הם, אלא במזל תלוי הדבר. שהרי רבה ורב חסדא - שניהם חכמים צדיקים היו, מר מתפלל ובא גשם, ומר מתפלל ובא גשם. רב חסדא חי תשעים ושתיים שנה, רבה חי ארבעים; בית רב חסדא - שישים שמחות, בית רבה - שישים שכולות. בבית רב חסדא - היה סולת לכלבים ולא היה בו צורך, בית רבה - היה מתבקש לחם שעורים לאדם, ולא היה נמצא".

סיפר כי בצעירותו אמרו לו החוזים בכוכבים "חכם תהיה"[7].

רבותיו[edit]

אבימי: בצעירותו למד רב חסדא אצל האמורא אבימי. לגבי הלכה מסוימת אמר לימים רב חסדא "קולפי טאבי בלעי מיניה דאבימי עלה דהא שמעתתא", כלומר: מכות גדולות קיבלתי מאבימי על שמועה זו, מפני שהיה רב חסדא מקשה לו עליה[8]. מאוחר יותר שכח אבימי את מסכת מנחות, ובא לפני רב חסדא שיזכיר לו אותה.

מר עוקבא: בעירו של רב חסדא, כפרי, כיהן מר עוקבא כאב בית הדין, נוסף על המשרה המדינית שהייתה בידיו - ראש הגולה. רב חסדא למד אצל מר עוקבא, ומסר בשמו מאמרים רבים בהלכה ובאגדה[9].

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכֻלו' שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: 'וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר'[10].

רב: רב חסדא מסר מאמרים אחדים בשמו של רב. רב חסדא חיבב מאוד את דבריו של רב, ולפעמים היה מצטט מהם ומקדים להם את המלים "דבר זה רבינו הגדול אמרו, המקום יהיה בעזרו". מכך שמסר שמועות בשמו של רב מקובל ללמוד שהיה תלמידו של רב. אבל במקורות לא מובאת שיחה ישירה ביניהם, ויש שהסיקו מעובדה זו שרב חסדא למד אמנם בצעירותו לפני רב, אך לא נחשב ממש בין תלמידיו אלא גדול תלמידיו של רב הונא. היה מי שערער גם על קביעה זו וכתב - בניגוד לפרשנות המקובלת - שרב חסדא כלל לא למד לפני רב ורק אחרי פטירתו בא ללמוד בסורא, אצל רב הונא[11].

רב חסדא אחז בידו שתי מתנות כהונה מבשר שור (הזרוע הלחיים והקיבה, שקיבל רב חסדא - שהיה כהן - כחלק ממתנות הכהונה המגיעות לכהן) ואמר: כל מי שיבוא ויאמר לי שמועה חדשה משמו של רב - אתן לו אותן. אמר לו רבא בר מחסיא: כך אמר רב: הנותן מתנה לחברו - צריך להודיעוֹ, שנאמר "לדעת כי אני ה' מקדשכם" (בתלמוד נדרש הפסוק לפני כן: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם. מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאימו").

נתן לו (את הזרוע והלחיים והקיבה). אמר רבא בר מחסיא: חביבות עליך שמועות של רב כל כך? - אמר לו: כן. אמר לו רבא בר מחסיא: זה מה שאמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא (מעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו, כלומר: לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו - אתה מחזר אחריהם. - רש"י). אמר לו רב חסדא: אמר רב כך? השמועה האחרונה חשובה לי מן הראשונה, ולוּ אחזתי כאן מתנה נוספת - הייתי נותן לך אותה![12]

נוספים: רבותיו של רב חסדא היו תלמידי רב ושמואל. מלבד רב, אבימי ומר עוקבא המוזכרים למעלה, ורב הונא, אשר יוזכר להלן, למד רב חסדא גם אצל רב שילא. עם רבותיו, שבשמם מסר מאמרים, נמנים רב ירמיה בר אבא, זעירי, רב יצחק, רב קטינא, רב חמא בר גוריא וכן מחותנו, רב חנן בר רבא[13].

האם עלה רב חסדא לארץ ישראל?[edit]

רב חסדא מסר מאמרים גם בשמו של רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל. מסיבה זו, וממה שסיפר רב חסדא עצמו כי למד מ"אדם גדול, ומיהו - רבי אמי", יש מסיקים שרב חסדא שהה בארץ ישראל תקופה מסוימת ושם למד תורה מפי רבי יוחנן ורבי אמי. עוד מסופר בתלמוד כי אחרי פטירתו של רב הונא רבו וההספד - שבו היה נוכח רב חסדא - העלו את ארונו לארץ ישראל; ואפשר להבין משם שרב חסדא המשיך עם מסע הלוויה עד לארץ ישראל[14].

יש מי שהתנגד להבנה זו, ולדעתו רב חסדא לא עלה כלל לארץ ישראל. את הדברים שמסר רב חסדא בשם רבי יוחנן שמע בוודאי מתלמידיו של רבי יוחנן שבאו לבבל. בהלווייתו של רב הונא לא השתתף רב חסדא, אלא רק בשעת ההספד ובעוד הארון היה בבבל. את הדברים שציטט מפיו של רבי אמי שמע ממנו טרם עלייתו של רבי אמי לארץ ישראל[15].

העובדה שמאמרים רבים של רב חסדא מובאים בתלמוד הירושלמי, אשר מביא משא ומתן של אמוראי ארץ ישראל בהם, היא ייחודית לרב חסדא, והסוברים שרב חסדא עלה לארץ רואים בה סיוע לשיטתם. השוללים את עלייתו של רב חסדא לארץ מסבירים שאמוראים מסוימים, מתלמידיו של רב חסדא, הם אלו שעלו לארץ ישראל ולימדו שם את תורת רבם[16].

עם רב הונא[edit]

מכל רבותיו של רב חסדא, מרבים המקורות לתאר את הקשר של רב חסדא עם רב הונא. רב הונא היה ראש ישיבת סורא אחרי פטירת רב ושמואל, וכיהן בתפקיד זה 40 שנה. רב חסדא למד אצלו, וברבות הימים גדל והיה לו לתלמיד-חבר[17]. יחד נקראו "זקני סורא" ו"חסידי בבל", ובסוגיות רבות מוזכר משא ומתן הלכתי ביניהם, הן בקושיות והן במחלוקות[18].

אמר רב הונא: לא יערה אדם שיכר תמרים דרך קיסמים המשמשים כמסננת בלילה, שמא תיפול תולעת על המסננת ואחר כך תיפול לתוך הכוס, ויעבור על איסור אכילת "שרץ השורץ על הארץ" (שלמחרת יחשוב שלא יצאה מן השיכר והיא בגדר "תולעת המים" שאינה אסורה מן התורה).

אמר לו רב חסדא לרב הונא: שנויה ברייתא שמסייעת לדבריך: "כל השרץ השורץ על הארץ" - לרבות יבחושין שסיננָן (שאסורים). משמע מכאן, שאסורים הם מפני שסינן אותם, אבל אם לא סינן - מותר[19].

מחלוקות הלכתיות[edit]

היו ביניהם גם מחלוקות.

איתמר (מונח תלמודי המשמש לרוב פתיחה למחלוקת אמוראים): שתי חצרות זו למעלה מזו (פירוש רש"י: "קרקעית האחד גבוה מחבירתה". והנידון הוא, כאשר יש לבנות גדר בין החצרות, מי נושא בהוצאות).

אמר רב הונא: תחתון בונה מכנגדו ועולה, ועליון בונה מכנגדו ועולה (רש"י: "התחתון בונה משלו מלמטה עד שמגיע לגובה קרקעיתו של חבירו, ואחר כך מתחיל זה לסייעו ונותן חלקו מכנגדו ומעלה, ולא יהא עליון נפסד בשפלוּת קרקעיתו של תחתון").

ורב חסדא אמר: עליון מסייע מלמטה ובונה (שניהם בונים בשותפות מלמטה)[20].

במסכת בבא מציעא, בהלכות השבת אבדה, הוזכר במשנה דינו של אדם שמצא אבדה של אביו ואבדה של רבו, ויכול להשיב רק אחת מהן לבעליה: "אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא". במסגרת הדיון התלמודי במשנה זו[21], שאל רב חסדא את רב הונא: "תלמיד וצריך לו רבו מאי?" - תלמיד שלומד גם אצל רב אחר ומשמיע לרבו שמועות הלכתיות ששמע מפי אחרים (ונמצא שגם הוא "לימד" מעט את רבו מתורתם של אחרים), האם אבדתו של הרב - שכאן אינו רבו הבלעדי - קודמת לאבדת אביו? את השאלה הבין רב הונא כרמז אליו וכהתרסה כלפיו, ולכן ענה: חסדא, חסדא, איני צריך לך, אתה צריך לי עד ארבעין שנין. כלומר, "עד מלאת לך לפני ארבעים שנה, שבמלאת ארבעים שנה עומד התלמיד על דעת רבו"[22]. ההמשך מסופר בתלמוד. שני החכמים הקפידו זה על זה, ולא באו זה לפני זה. ישב רב חסדא וצם ארבעים תעניות משום שנפגע רב הונא מדבריו, ורב הונא ישב וצם ארבעים תעניות משום שחשד בכוונתו של רב חסדא.

יחסיו של רב חסדא לרבו[edit]

רב חסדא שימש כדוגמה לתלמיד שכיבד את רבו וסירב להורות הלכה במקומו, שלא לפגוע בסמכותו. לפי דברי רב יוסף לאביי, בדיון על האיסור להורות הלכה במקום רבו, "אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא, ולא אורי", אפילו על אכילת ביצה בכותח (מאכל חלבי) - דבר שברור שמותר הלכתית - שאלו את רב חסדא, בימיו של רב הונא, ולא הורה. בסורא, עירו של רב הונא, סירב רב חסדא להורות הלכה. אבל בעירו של רב חסדא, כפרי, נחשב רב חסדא למורה ההלכה[23].

ביושבם לפני ראש הגולה, נמנע רב חסדא לדבר ולדרוש בפני רב הונא, והמתין עד צאתו. רב הונא, ששמע את הדרשה מבחוץ, שיבח אותה ואת אומרה, רב חסדא:

אמר לו ראש הגולה לרב הונא: כלילא (רש"י: "היו עושין עטרות לחתנים, יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס") מניין לנו שאסור? א"ל: מדרבנן, ששנינו במשנה: "בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס". בינתיים קם רב הונא להתפנות. אמר לו רב חסדא: כתוב פסוק[24]: "כה אמר ה' אלהים הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל", וכי מה עניין מצנפת אצל עטרה? הרי מצנפת מבגדי כהונה היא! - אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול - עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול - נסתלקה עטרה מראש כל אדם.

בינתיים בא רב הונא, מצא אותם שהיו יושבים, אמר לו (לרב חסדא): האלהים! מדרבנן (רש"י: "אינו אסור אלא מדרבנן, וקרא בעטרה של מלך מיירי, שהיה מתנבא שתיבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגולה"), אלא חסדא שמך וחסדאין מילך (=חסודים ונאים דבריך)[25].

בירושלמי מובא כי על דרשה זו, שצוטטה לפני רבי יוחנן בארץ ישראל, שיבח רבי יוחנן את רב חסדא ואמר: "הוא חסד ודבריו חסד"[26].

יחסיו של רב הונא לתלמידו[edit]

רב הונא שאל את בנו, רבה בר רב הונא (בצעירותו): מדוע אינך מצוי אצל רב חסדא, שמחודדות הלכותיו? הבן ענה לו שרב חסדא עוסק בזוטות ונותן לו הדרכות בענייני בריאות, במקום ללמדו תורה. נענה האב - רב הונא - ואמר לבנו: הוא עוסק בחיי הבריוֹת, ואתה אומר שעוסק ב'דברי העולם' (דברי חינם, שאינם תורה)? כל שכן, לך אליו![27]

פרט נוסף על פעולותיו של רב חסדא בתקופתו של רב הונא מובא באיגרת רב שרירא גאון. רב חסדא עסק בצרכי הישיבה, וכך נאמר באיגרת (בתרגום): "ובשנותיו של רב הונא בנה רב חסדא את בי רב (=בית החכמים, ישיבה) בשנת תר"ד" ('שנת תר"ד' היא 604 למניין השטרות, והיא שנת ד'נ"ג, 293).

יחסיו של רב חסדא לאחר פטירת רב הונא[edit]

לאחר פטירתו של רב הונא, הנחה רב חסדא את הנוכחים שטיפלו ברב הונא והוציאוהו מן הבית למסע ההספד והלוויה[28].

כשנפטר רב הונא, סברו (החכמים) להניח ספר תורה על מיטתו (לכבדו ולומר שקיים מה שכתוב בספר התורה). אמר להם רב חסדא: דבר שבחייו היה סבור שלא לעשותו, עכשיו נקום לעשות לו? שאמר רב תחליפא: אני ראיתי את רב הונא שרצה לשבת על מיטתו, והיה מונח ספר תורה עליה, והפך כד על הקרקע ושם את ספר התורה עליו. מכאן שסובר: אסור לשבת על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.

לא הייתה יוצאת המיטה מן הדלת. סברו לשלשלה דרך גגים, אמר להם רב חסדא: הרי למדתי ממנו: חכם - כבודו דרך פתח. סברו להעביר אותו ממיטה למיטה אחרת (במיטה קטנה, שתצא דרך הפתח). אמר להם רב חסדא, כך למדתי ממנו: חכם - כבודו במיטה ראשונה.

חבריו[edit]

רב חסדא עמד בקשרים עם גדולי הדור, האמוראים הבולטים שבתקופתו. בנו של רב הונא רבו, רבה בר רב הונא, היה חברו של רב חסדא. פעמים רבות בתלמוד הם מוזכרים יחד, באחדות מהן מסופר שישבו בצוותא כחברי בבית הדין והפליגו יחד בספינה. בצעירותו של רבה בר רב הונא שלח אותו רב הונא ללמוד אצל רב חסדא, אשר הדריך אותו בענייני בריאות. רב חסדא נשא ונתן הרבה עם רב נחמן ועם רב ששת. פעמים רבות בתלמוד מסופר על מפגש של רב חסדא עם אחד מהם או עם שניים מהם[29].

• שלח לו רב חסדא לרב נחמן: הרי אמרו, לרכובה - שלוש (פירוש רש"י: "מנהג הדיינין לגבות מן הבועט את חבירו בארכובתו של בועט שלושה סלעים לתשלום בושת, לפי שגדולה בושת מכת הארכובה מדחיפת היד"), ולבעיטה (ברגל) - חמש (סלעים), ולסנוקרת (רש"י: "אוכף של חמור, שהיכה בו את חבירו") - שלוש עשרה; לפנדא דמרא (במכה את חברו בידית של מעדר) ולקופינא דמרא (המעדר עצמו) מהו (התשלום על הבושת)? שלח לו: חסדא, חסדא, קנסאאתה מגבה בבבל?! (תשלום הבושת נחשב ל"קנס" שאין גובים אותו בבבל מחוסר סמכות לכך)[30]
• רב חסדא ורב ששת, כשהיו נפגשים זה עם זה, רב חסדא, היו שפתיו מרתתות מהברייתות של רב ששת (שהיה בקי מאוד), ורב ששת, היה מזדעזע כל גופו מפלפולו של רב חסדא[31].
• נקלע רב נחמן לסורא. נכנסו אצלו רב חסדא ורבה בר רב הונא. אמרו לו: יבוא אדוני ונעקור את זו של רב ושמואל (הוראה משותפת של רב ושמואל בנושא שבועות). אמר להם: טרחתי ובאתי כל הפרסאות הללו בשביל לעקור את תקנתם של רב ושמואל? אלא הבו דלא לוסיף עלה (=בואו ונחליט שלא להרחיב את התקנה הנזכרת)[32].
• רב חסדא ורבה בר רב הונא היו הולכים (מפליגים) בספינהץ אמרה להם גבירה אחת (שהייתה גויה): הושיבוני עימכם בספינה! לא הסכימו. אמרה דבר (לחש), ואסרה את הספינה. אמרו הם דבר, ושחררו את הספינה[33].

כן היו לו, לרב חסדא, מחלוקות בהלכה ומשא ומתן הלכתי עם רב המנונא, רב נתן בר אושעיא, רב יצחק בר אבדימי, עולא ועוד[34].

תלמידיו ומוסרי הלכות בשמו[edit]

על הבולטים שבתלמידי רב חסדא נמנים שני חתניו המפורסמים - רבא, לימים ראש ישיבת פומבדיתא במחוזא, ורמי בר חמא. גם בניו, רב חנן, רב נחמן (בר רב חסדא) ורב תחליפא, למדו לפניו.

רבא ורמי בר חמא, כשהיו עומדים מלפני רב חסדא (אחרי שלימד אותם), רצים בגמרא ביחד (רש"י: "מה ששמעו מפיו: דבר פלוני אסור, דבר פלוני מותר"), וחוזרים ומעיינים בסברה (רש"י: "מה טעמו של דבר, ואם יש להשיב [=להקשות] כלום")[35].

על הגדולים שבתלמידיו נמנו גם רב אידי בר אבין. רבי זירא היה לרב חסדא כתלמיד-חבר. כן מסרו מאמרים בשמו רפרם בר פפא, רב שיזבי, רב חייא בריה דרבה, רבה בר שילא ועוד. גם רב נחמן בר יצחק מסר בשמו מאמר אחד[36].

צאצאיו וחתניו[edit]

רב חסדא התברך בבנות, והוא לימד אותן הלכות צניעות. הבנות נישאו לחכמים ידועים. בת אחת נישאה לרמי בר חמא, ולאחר פטירתו של רמי בר חמא נישאה לרבא. בת אחרת נישאה לרב עוקבא בר חמא, אחיו של רמי בר חמא, "ובדקו חכמים מסורא ועד נהרדעא, ולא מצאו (אחים כהנים הנשואים לאחיות כהנות), חוץ מבנותיו של רב חסדא, שהיו נשואות לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא, ואף על פי שהן היו כהנות - הם (בעליהן) לא היו כהנים"[37]. אודות כך מסופר בתלמוד, כי בת רב חסדא הייתה יושבת בכנפי אביה. היו יושבים לפניו רבא ורמי בר חמא. אמר לה: מי מהם את רוצה? אמרה לו: את שניהם. אמר רבא: ואני אחרון. יש נוסחה שמסיימת את המעשה במלים "וכן הוה" - וכן היה. לאחר פטירתו של רמי בר חמא נשא רבא את בת רב חסדא.

לרב חסדא היו בנים, שנמנו על האמוראים של הדורות הבאים. לגבי בניו רב חנן, רב נחמן ורב תחליפא, מן התלמוד עולה כי למדו לפניו[38]. שני אמוראים נוספים מוזכרים כבניו, אך בתלמוד אין מסופר שלמדו לפניו - והם רב מרי ורב פינחס. אותם שני חסידים, שיש אומרים שהיו רב מרי ורב פינחס בני רב חסדא, אחד הקדים לתת אוכל (נתן לשַמָּש העובד כמלצר לאכול לפני הסעודה) והשני היה מאחר להאכילו (ונתן לשמש לאכול אחרי הסעודה מכל המאכלים). זה שהקדים להאכיל (את השמש) - אליהו היה מדבר איתו, וזה שאיחר להאכיל - לא היה אליהו מדבר איתו[39]. במקום אחר מסופר כי היה להם יין שנשדד בידי גויים באמצעות יהודי שהוכרח לסייע בכך, והמעשה בא לדין לפני רב אשי[40].

שני בנים נוספים שמוזכרים כבני רב חסדא הם מר ינוקא ומר קשישא[41]. משמעות השמות היא "ילד" ו"קשיש", ושני הסברים ניתנו לכך: רש"י פירש: "שני בנים היו לרב חסדא, ושם שניהם שווין, אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא"[42]. ואילו בעלי התוספות חלקו על פירושו של רש"י וכתבו להפך: "הוא הגדול, ועל שם שנולד בינקותו של רב חסדא קרי ליה מר ינוקא. ומר קשישא הוא הצעיר, ונולד בקשישותו של רב חסדא"[43].

בזיהוים של מר ינוקא ומר קשישא כבני רב חסדא יש קושי מסוים. החוקר הרב אהרן היימן העלה אפשרות שאביהם הוא אדם אחר שנקרא רב חסדא, ואינו האמורא המפורסם רב חסדא. זאת מפני שמר קשישא נמצא פעמים רבות ב